Bible Wordles

I've been playing with Wordle. It turns out that it supports consonantal Hebrew quite well, but vocalized Hebrew seems to confuse its idea of where words begin and end.
Here are wordles made from the complete texts of the Song of Songs and Habakkuk:

And here's one made from this blog:

If you use a screen-capture or other image representation of the Wordles on this page, you must attribute the image to http://www.wordle.net/. Images of Wordles are licensed

Begin at the beginning

Zohar class began again today, and this year we are studying texts from the Zohar on creation. We learned a passage from Bereshit Rabba 1:10:

רבי יונה בשם רבי לוי אמר: למה נברא העולם בב'? אלא מה ב' סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו — כך אין לך רשות לומר מה למטה, מה למעלה, מה לפנים, ומה לאחור; אלא מיום שנברא העולם ולהבא.

Rabbi Yona said in the name of Rabbi Levi: Why was the world created with the letter Beit [the first letter of the story of creation in Genesis 1]? Just as the letter Beit is closed on all sides with an opening facing forwards, so you have no right to say what is below, what is above, what is before and what is behind, except from the day when the world was created and onwards.

Then we learned from the beginning of the Zohar (I 1b):

כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן, מ"ה. מה ידעת, מה אסתכלתא, מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא.

When one asks and investigates to see and know from one level to the next unto the end of all levels, one reaches a point where one can only ask "What did you know? What did you see? What did you investigate? Everything is as concealed as it was in the beginning."

(a very rough translation)

This is a kind of visual riff on the theme of those two passages:

All Alefs are hard

Here's something else from my Midrash writing group. To make sense of it, I should say something about the way we work. The general theme of the year is the prophet Habakkuk. Each week we study together either some part of the biblical book or some other text connected to it, and then we use what we learned as a starting point for our own writing. On this occasion we learned this Midrash from Shohhar Tov, otherwise known as Midrash Tehillim:

על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור. מהו מצור – שצר לו צורה ואמר: איני זז מכאן עד שתענני, שנאמר ואצפה. אמר הקב"ה: כל מי ששבר קרדומו יבא אצלי?! התחיל צווח: עד אנה ה' שועתי ולא תשמע וגו' למה תראני און ועמל תביט. אמר לו הקב"ה: 'הוי רב את יוצרו חרשׂ את חרשׂי אדמה' (ישעיה מה), בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה! לך כתוב אל"ף בלוח ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ!.. וכן הוא אומר: ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות.

This is not the easiest kind of text to translate, but let's make a brave attempt

I will stand upon my watch, and set me upon the tower [Hebrew: matzor] (Habakkuk 2:1). What is matzor? He drew a shape (Tzar lo tzura) around himself, and said "I will not leave this spot until you answer me, as it is written and will look out to see what He will speak by me.

The Holy One, Blessed Be He, said, "You can't come running to me with every little problem!".

Habakkuk started to scream and shout, as it is written (Habakkuk 1: 2), How long, O LORD, shall I cry, and Thou wilt not hear? … Why dost Thou show me iniquity, and beholdest mischief?.

God replied, "Woe unto him that striveth with his Maker, as a potsherd with the potsherds of the earth! [Shall the clay say to him that fashioned it: 'What makest thou?' Or: 'Thy work, it hath no hands'?] (Isaiah 45:9) Are you a student of Torah or an ignoramus? Go practice writing the letter Alef on your writing tablet, and then ask me to tell you my long range plans for the history of the world!". So it is written (Habakkuk 2:2): "And the LORD answered me, and said: 'Write the vision, and make it plain upon tables"

So, I picked up from the sentence "לך כתוב אל"ף בלוח" (which is rather obscure; I've translated it here "Go practice writing the letter Alef on your writing tablet", assuming that the intention is on the lines of God's speech from the storm in Job 38 and following: "You are asking questions about things which you know as much about as a total illiterate knows about Torah"), wrote a dialogue between God and Habakkuk taking it in a rather different direction. For fun, I decorated it with lots of different Alefs, or letters derived from Alef.

On rereading, I'm not very happy with it. After the initial אָלֶ״ף/אֶלֶף misunderstanding is cleared up, the dialog more or less goes round in circles. Habakkuk has some good questions which I wasn't able to find good answers for to put in the mouth of God. <teaser>I had a similar problem with a later piece that I will put in a future post, this time a dialogue between Habakkuk and Elisha on the perils of learning Torah</teaser>

There are some typos and mispointings in this version: I need to upload a corrected copy

Leonardo meets Habakkuk

Here's something I did today in my midrashic writing group:

Midrash on Parashat Devarim

בס"ד
ו' מנחם אב תשס"ו

I'll update this soon with English translation

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב (משלי ט"ו כ"ג)

שמחה לאיש במענה פיו — זה משה שנקרא איש האלהים כמו שנאמר (שמות י"ט י"ט) מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל

ודבר בעתו מה טוב – זה משה כמו שנאמר (דברים א' א') אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל

דבר אחר שמחה לאיש במענה פיו – זה מרים כמו שנאמר (שמות ט"ו כ"א) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם. ארבעים שני ששהו בני ישראל במדבר משה היה מלמד להם תורה והם היו חוזרים אחריו כמו שנאמר (שם א') אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', ואין שירה אלא תורה כמו שנאמר (תהלים מ"ב ט') יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, ומרים היתה מפרשת ודורשת את התורה לבני ישראל, כמו שנאמר וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם, ואין ותען אלא מדרש כמו שנאמר (שמות י"ג ט') לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, ונאמר (שיר השירים ד' ט"ו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן.

ולאחר שנסתלקה מרים לא היה מי שיפרש וידרוש את התורה לישראל, כמו שנאמר (במדבר כ' א') וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם וכתיב בתריה וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. אמר משה רבנו עליו השלום לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שכל העם ידרשו את התורה, והיא תהיה לכל דורותם באר מים חיים כמו שהיתה בזמן שאחותי מרים היתה יושבת ודורשת להם דברי אגדה המרחיבים לבו של אדם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שלא יקום דור בישראל שלא ידרשו בו את התורה כמו מרים ושלא יחדשו בו חידושים בתורה. אתה אמרת וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה ואני אומר לך עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים (ירמיה ל"א ג') – וכי תופים אפשר לעדות? אלא הכי קאמר: כל עדת ישראל תדרוש את התורה כמו מרים, כמ"ש (שמות שם כ') וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתִּקַּח מִרְיָם — בדורו של אהרון; וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ — בכל דור ודור. וזה שאמר הכתוב (במדבר כ"א ט"ז-י”ז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. עד כאן אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה ואחר כך וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם, מכאן והלאה אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל ואחר כך עֱנוּ לָהּ.

בכה משה ואמר אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֱׁה' אֱלֹהָיו (תהלים קמ"ד ט"ו)

אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ואתה בן עמרם, שכרך גדול משלהם: הם ידרשו את התורה ואני אתן להם ממנה מתנות יקרות מפז כמו שנאמר (במדבר שם י"ח) וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, ואילו אתה תהיה משול לכל התורה כולה, כמו שנאמר (דברים א' ה') בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. לְבָאֵר אין כתיב כאן, אלא בֵּאֵר, מלמד שמשה רבינו עליו השלום משול לתורה שנקראה באר, והתורה היתה זורמת בכל גופו כמו המים בנהר הירדן, והיו יוצאים מפיו כמעיין המתגבר, וזהו שאמר הכתוב מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן.

הוי שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב

ויהי רצון שנדע רק נוזלים מן לבנון, ולא נשמע עוד בשורות על נופלים בלבנון

Take care of the sense

Translating literature is generally an exercise in frustration. Again and again one has to make painful compromises and lose everything that makes the original text so beautiful. But once in a while, one gets the chance to do something cool.

I was translating a passage by Amalia Kahana-Carmon for a friend today. For copyright reasons I'd better not quote the whole thing, but it included the phrase קטורת המִצְער של הזעתר, literally "the small incense of the wild thyme". "Fragrance" sounds good, but loses the evocative reference to incense. "Mini-incense" just sounds silly.

My translation: "in scents of wild thyme".

What's going on here?

בס"ד
ט"ו תמוז תשס"ו

Because this blog morphed recently from something slightly different, I never made one of those "mission statement" posts setting out what I was aiming to do.

You might say that I also morphed during the last year, and especially the last month. A course I was taking included a number of creative writing exercises, and after believing all my life that I had no skill in writing and nothing much to say anyway, I discovered an ability and a driving purpose that I was totally unaware of. I don't want to overstate this: I'm not deluding myself that I have become a Writer with a capital W overnight, but I have found a personal voice and a way to express ideas that matter to me strongly.

A lot of the time I use a style which is modelled on the classical Midrashim, but in parallel I have been trying to develop a more individual and contemporary style which uses the techniques of Midrash in a more modern way.

There is a dark side to this too: the sheer power of the compulsion to write can be disturbing, to say the least, and there is sometimes an expression of raw emotion that leaves me feeling wrung out for a long time afterwards. However, there is a feedback loop involved here: I can deal with the effect that writing has on me by writing about it!

I came across a few passages in books I was reading recently that express something of what I feel about this kind of writing:

First, the first epigraph on the blog banner: לֹא נִיתְּנָה הַתּוֹרָה לִדְרוֹשׁ אֶלָּא לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל "מָן הוּא?". This is my own conflation of R. Shim'on Bar Yohai's statement in the Mechilta, לֹא נִיתְּנָה הַתּוֹרָה לִדְרוֹשׁ אֶלָּא לְּאוֹכְלֵי הַמָּן, "Making Midrash on the Torah was only given to those who eat manna". I conflated this with Exodus 16:15, "And when the children of Israel saw it, they said one to another: 'What is it?'", and came out with "Making Midrash on the Torah was only given to those who ask 'What is it?'". I write Midrash by moving around the text until I find a place where my own thoughts and experiences resonate within it, and I can ask "What is it?" and hear the answer.

Secondly, from New Words by George Orwell:

"Imaginative" writing is as it were a flank-attack upon positions that are impregnable from the front.

Thirdly, from one of Tolkien's letters:

I have long ceased to invent (though even patronizing or sneering critics on the side praise my 'inventions'): I wait till I seem to know what really happened. Or till it writes itself.

Lastly (for now), from Comfortable Words in Writing Home by Alan Bennett:

"One draws," says Lichtenberg, "from the well of language many a thought one does not have." A writer does not always know what he or she knows, and writing is a way of finding out.