הנתינה לגר נגד נפש הגר

וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר׃ (בראשית כ״ה כ״ג)

ותרגם אונקלוס:

אֲמַר יְיָ לַהּ תְּרֵין עַמְמִין בִּמְעַכִי וְתַרְתֵּין מַלְכְוָן מִמְּעַכִי יִתְפָּרְשָׁן וּמַלְכוּ מִמַּלְכוּ תִּתַּקַּף וְרַבָּא יִשְׁתַּעֲבַד לִזְעֵירָא

ומעיר הנתינה לגר:

לא תירגם "מימרא דה׳" רק ה׳ בכבודו ובעצמו, כי נביאה היתה וכמו שכתוב בבראשית רבא פרשה ס״ג "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת

והשיג עליו הרב פוזן ב"פרשגן" בשם נפש הגר:

ודבריו תמוהים, שהרי בשום מקום לא מצינו אצל "ויאמר ה׳" תוספת "מימרא" שהוא כפל לשון".

אך לעניות דעתי דברי נפש הגם תמוהים יותר, כי כן מצינו בכמה מקומות שאונקלוס מוסיף "מימר" בדיבור של אלהים אל מי שאינו נביא, וראה בראשית כ׳ ג׳:

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה
וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְוָת אֲבִימֶלֶךְ בְּחֶלְמָא דְּלֵילְיָא

ובראשית ל״א כ״ד:

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה
וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְוָת לָבָן אֲרַמָּאָה בְּחֶלְמָא דְּלֵילְיָא