Midrash on Parashat Hhukkat

This is a return to my favourite subject, and also a return to a more textual style of Midrash which is not particularly easy to render into English. Scroll down for an English paraphrase

וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל (במדבר כ"א ה')

אל תקרי קלקל אלא קל קל: יש מזון שאכילתו קלה ובליעתו קשה, עכילתו קשה ובליעתו קלה, אכילתה קשה ובליעתו קשה. והמן אינו כן, אלא אכילתו היתה קלה כמ"ש וטעמו כצפיחית בדבש ובליעתו היתה קלה כמ"ש לחם אבירים אכל איש ודרש ר' ישמעאל, לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים.

וכמו כן, יש תורה ששמיעתה קלה ולימודה קשה, שמיעתה קשה ולימודו קלה, שמיעתה קשה ולימודה קשה, והתורה של אוכלי המן אינה כן, אלה שמיעתה קלה כמו שנאמר (במדבר י"ט י"ז) וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל-כֶּלִי, ותרגומו וְיִתֵּין עֲלוֹהִי מֵי מַבּוּעַ לְמָן, ללמדך שהמן היה פותח את אזנו של אדם לשמוע דברי תורה כמים הנובעים מן הבאר, והיתה נבללת בכל גופו של אדם, כדאיתא במכילתא: אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מָן ושותין מי הבאר והתורה נבללת בגופן.

ואם כן למה קצתה נפשם של ישראל במן? באותה שעה היו בני ישראל צרויין בצער על מותם של מרים ואהרון, וקצרה נפשם מלהכיל את התורה כמו שאוכלי המן שומעים אותה ולומדים אותה, כמ"ש (במדבר כ"א ד') וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ — אותו דור שיצאו ממצרים, ונקרע להם הים, ושמעו תורה מפי הגבורה בהר סיני, ובראשם מרים ואהרן, היו הולכים בדרך כל בשר, וקצרה נפשם של אלא שנשארו, ולא יכלו עוד לשמוע את התורה בשמחה, אלא כל טעמי המן הפכו בפיהם לעפר, והם ראו את עצמם כנחש זה שכל מה שהוא אוכל נהיה לו לעפר כמ"ש (בראשית ג' י"ד) עָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וזש"ה (במדבר כ"א ו') וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים: וישלח ה' במחנה לא כתיב, אלא וישלח ה' בעם. בעם ממש, שראו את עצמם כנחשים.

ראה הקב"ה שבשעת צערם אינם יכולים לשמוע את התורה של אוכלי המן במדבר, וגילה להם ברחמיו הגדולים את סוד המן שצפן בצנצנת לדורת הבאים כמ"ש (שמות ט"ז ל"ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. והוא נקרא המן של מחר, והמן של עולם הבא, והמן של שבת מנוחה. המן של מחר והמן של עולם הבא, וכמ"ש (שמות ט"ז כ”ה) הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה ואמרו ז"ל היום אי אתם מוצאים אותו, אבל מוצאים אותו מחר, רבי אלעזר בן חסמא אומר בעולם הזה אי אתם מוצאים אותו אבל לעולם הבא אתם מוצאים אותו. המן של שבת מנוחה כמ"ש (שמות ט"ז ל"ד) וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, ונאמר (יהושע ה' י"ב) וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן. וזה סוד עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי (במדבר כ"א ח'): נ"ס רמז למ"ן של מחר.

ובאותה שעה היו דור המדבר כמו דורות הבאים: דור המדבר קבלו תורה דרך העיניים כמ"ש וכל העם רואים את הקולות ומן דרך הפה כמ"ש איש לפי אכלו, ודורות הבאים מקבלים תורה דרך הפה כמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ומן דרך העיניים כמ"ש וראה אתו וחי, וכמו שדרש ר' אליעזר (תנחומא שלח פרק כא) שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה אמרו לו אם אנו עוסקין בתורה במה נתפרנס באותה שעה הוציא להן צנצנת המן ואומר להם (ירמיה ב' ל"א) הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר-ה'.

ודע לך והבן, שאותו מן שלקח משה כמשמרת לדורות קיים ועומד משבת לשבת: משעת בריאתו בערב שבת בין השמשות ועד עולם הבא שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים.

And the people spoke against God, and against Moses: 'Wherefore have ye brought us up out of Egypt to die in the wilderness? for there is no bread, and there is no water; and our soul loatheth this light bread (Hebrew: לֶחֶם הַקְּלֹקֵל).' Numbers 21:5

Do not read קְלֹקֵל kelokel "light", but קָל קָל kal kal. "easy easy". Some foods are easy to eat and hard to digest; hard to eat and easy to digest; hard to eat and hard to digest. manna was not like that: it was easy to eat, as it is written (Exodus 16:31) "the taste of it was like wafers with honey", and easy to digest, as it is written (Psalm 78:25) "Man did eat the bread of the mighty (Hebrew: לֶחֶם אַבִּירִים lehhem abirim)". (This verse is interpreted by R. Ishmael in the Talmud Yoma 75b to mean that manna was absorbed into all of the organs of the body (Hebrew: אֵבָרִים evarim) with no waste products).

Similarly, there is Torah that is easy on the ear but hard to take to heart; hard on the ear but easy to take to heart; hard on the ear and hard to take to heart. The Torah of those who eat manna is not like that: it is easy on the ear and easy to take to heart. Easy on the ear, as it is written (Numbers 19:17) "running water shall be put thereto in a vessel". In the Aramaic Targum "vessel" is translated as מָן man, to teach you that manna had the power to open our ears to the Torah like water flowing into a vessel. Easy to take to heart, as is taught in the Mechilta: "God led them around the wilderness for forty years so that they would eat manna and drink water from wells, and the Torah would be absorbed in their bodies."

Then why did the people speak against God and how did they come to loathe manna? At that time they were overcome with grief at the deaths of Miriam and Aaron, and they were no longer able to handle the intensity of the Torah of those who eat manna, as it is written (Numbers 21:4) "the soul of the people became impatient (literally: became short) because of the way": the generation who had gone out of Egypt and crossed the Red Sea and received the Torah on Mt. Sinai, and foremost among them Miriam and Aaron, were going the way of all flesh, and the survivors were no longer able to hear Torah with joy. All the sweet tastes of the manna became like dust, and they felt like snakes, as it is written (Genesis 3:14) "dust shalt thou eat all the days of thy life". This is the meaning of the verse (Numbers 21:6) "And the LORD sent fiery serpents among the people (literally: in the people)". Not "in the camp", but "in the people": they saw themselves as snakes.

When God saw that they were unable to handle the Torah of those who eat manna, he mercifully revealed to them the mystery of the hidden manna of subsequent generations, as it is written (Exodus 16:33) "And Moses said unto Aaron: 'Take a jar, and put an omerful of manna therein, and lay it up before the LORD, to be kept throughout your generations.'". This is called "manna of tomorrow" and "manna of the world to come" and "manna of Shabbat". "Manna of tomorrow" and "manna of the world to come", as it is written (Exodus 16:25) "today ye shall not find it in the field,". (The Mechilta on this verse says: Moses said, "today you shall not find it, but tomorrow you shall find it". According to R. Eliezer bar Hisma, Moses said "today you shall not find it, but in the world to come you shall find it".) "Manna of Shabbat", as it is written (Joshua 5:12) "the manna ceased" (Hebrew: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן, vayyishbot haman).

This is hinted in the verse (Numbers 21:8) "Make thee a fiery serpent, and set it upon a pole (Hebrew , נֵס nes); and it shall come to pass, that every one that is bitten, when he seeth it, shall live." The letters of nes, pole, are the next letters in the Hebrew alphabet after the letters of man, manna, and this hints at "the manna of tomorrow".

Know and understand that the manna that Aaron laid up in the jar is the connecting thread from Shabbat to Shabbat: from the Shabbat of creation to the world to come, which is all Shabbat and everlasting life